השרות הצבאי-כתב יקי אהרוני(אח)
מעיון בתחקירים שנערכו בחטיבה – 14- לאחר המלחמה, מהעדויות שנמסרו ע"י חיילים וקצינים שהשתתפו בקרבות,וניגבו מהם במסגרת החיפושים שנערכו אחרי דוד ונעדרים נוספים, מהקרב בו השתתף,כמו גם משיחות עם כמה לוחמים שהשתתפו בקרבות בסיני בהם שמוליק מנחם (תושב מושב ירדנה) ששרת עם דוד בפלוגה ו' השתתף בקרב ונפל בשבי המצרי, משה אזר לוחם חרמ"ש מגדוד 184 שהיה חלק מהכוח בו היה דוד והצליח להיחלץ בחיים מהקרב עם המצרים, יעקוב דור אחיו של ראובן הירשדופר ז"ל ששרת עם דוד באותו טנק. ומתוך קריאה בספר "אבירי לב" שיצא לאור במלאות 30 שנים למלחמה ,מתקבלת תמונה חלקית על קורות דוד ז"ל במסגרת השרות הצבאי מאז גוייס ועד לנפילתו בקרב במלחמת יום הכיפורים.
דוד התגייס ב-13 פברואר 1972, לא זכור לי על כוונה או רצון שלו לשרת בחייל מסוים אבל באותה תקופה, כחמש שנים לאחר מלחמת ששת הימים השרות בצנחנים "נחשב" ליותר "הרואי" ופחות אפור מהשרות ביתר החילות הקרביים בצה"ל.אז לא הייתה מוכרת תופעת ההשתמטות משרות ביחידות קרביות ובודאי שלא השתמטות משרות בצה"ל בכלל. לאחר גיוסו הוצב דוד לשרות בחיל השריון ועבר את המסלול המקובל אז, כלומר טירונות במחנה רפיח במהלכה הוא השתתף בהכנות לצעדת ירושלים שהייתה נהוגה אז ( שבסופו של דבר היא בוטלה בגלל הגשמים העזים שירדו אז) ואחר כך עבר קורס מקצועות במחנה ג'וליס במהלכו הוא הוכשר כתותחן בטנק מג"ח. את שירותו עשה דוד בפלוגה ו' של גדוד 79 מחטיבת שריון 401 שישבה בסיני .אז היה נהוג שחטיבה מחזיקה שלושה חודשים בקו המוצבים ולאחר מכן מתחלפת עם חטיבה אחרת ועוברת למחנה עורפי שם היא עוסקת בהתארגנות ובאימונים.החטיבה עמה התחלפה חטיבה 401 הייתה חטיבת שריון 14 והגדוד המקביל לגדוד 79 בו שרת דוד היה גדוד 184.
חטיבה 401 ובתוכה גדוד 79 אמורים היו לעלות לקו המוצבים למחרת יום הכיפורים, ביום ראשון 8 אוקטובר 1973 ולהחליף את חטיבה 14 שהייתה פרוסה במוצבים בגזרה המרכזית של תעלת סואץ מה שלא התרחש בשל המלחמה שפרצה יום קודם . כחודשיים לפני המלחמה יצא דוד עם חיילי הפלוגה שלו לסדרת חינוך בירושלים ולנופש ככל הנראה בצפון הארץ. חטיבה 401 וגדוד 79 שהו אז במחנה "רפדים" שהיה בסיס עורפי גדול של צה"ל, וערכו בסביבתו אימונים, מסדרי כוננות ועוד. שמוליק מנחם סיפר כי חודשיים לפני המלחמה הגיע לגדוד האלוף אברהם מנדלר ז"ל ובהרצאה לחיילים העריך שעד סוף השנה תפרוץ מלחמה . מפקד הפלוגה זאב פרל תמיד אמר להם שהמלחמה קרובה וצריך להתכונן. כשבועיים לפני המלחמה נערך "בביר תמדה" כנס חטיבתי או אוגדתי בו דובר על כך שהמצרים מתגברים כוחות והם,חיילי צה"ל, נדרשים להיות בכוננות.
בפועל כל חיילי גדוד 79 החלו שבועיים לפני המלחמה ללכת עם חגור ונשק צמודים. בתקופה שבין ראש השנה ועד ל-1 באוקטובר 1973, גזרת קו התעלה הייתה רגועה לחלוטין ומדווחי תצפיות ומידיעות מודיעיניות לא הסתמן שום שינוי.
החל מ-1 באוקטובר נתקבלו ידיעות על תרגיל רחב מימדים,למעשה תרגיל עם גייסות של כל הצבא המצרי, מסוג התרגילים שכבר בוצעו בעבר אך בכל המקרים בעבר מעמדות התצפית בקו המוצבים נצפו תנועות רציניות של כלי רכב ,בעיקר בלילות לעיתים נצפו גם תנועות של טנקים, אך אף פעם לא בקו הקדמי. הפעם התמונה שהתקבלה הייתה שונה.נצפתה תנועת כוחות, ציוד ורק"מ בכמויות גדולות, כולל אמצעים לצליחת התעלה ותגבור של טנקים ממש עד לקו המים מאחורי הרמפות. למעשה כל הדיפונים (עמדות רק"מ חפורות) בגזרה מולאו בציוד שהוסווה בצורה יעילה .כמו כן נצפו סוגי כלים שלא נראו עד כה בגזרה. לאור הידיעות על התרגיל המצרי והתנועות בשטח הורתה מפקדת הגדוד על מספר פעולות שיש לבצע ועיקרן היה:
*כל הכוחות בקו יהיו בכוננות 5 דקות למשך כל שעות היממה.
*חופשות הקצינים ואנשי הקבע בוטלו.
*הגברת תצפיות וביצוע תצפיות ע"י קצינים ומפקדים משך שעות הערב,הלילה והשחר.
*תגבור אבטחת נ"מ.
*סיורים ליליים מוגברים.
"ביום, רביעי 3 אוקטובר 1973 הוכרזה כוננות ג' שבעקבותיה בוטלו כל החופשות.המג"ד מוני ניצני אסף את כל חיילי הגדוד בחדר השקם הגדודי וסיפר על תרגיל רחב מימדים שעורך הצבא המצרי. כמו כן ציין באוזניהם כי הכוננות הוכרזה על פי הנחיות הצבא בכדי להרתיע את המצרים מפני המשך התרגיל מעבר למועד הסיום שנקבע לו והפיכתו לפעולה אמיתית ולצליחת התעלה. המג"ד הוסיף הערכה אישית בזו הלשון"...אני מאמין שזו הולכת להיות מלחמה ולכן אנו נערך בהתאם..." ההנחיה הראשונה שנתן המג"ד הייתה להוציא את כל הרק"מ של הגדוד מהמחנה ולפרוס אותו בשטח הפתוח, הרחק מהמחנה תחת רשתות הסוואה. באותו יום יצאו הפלוגות הלוחמות ממחנה הגדוד, הטנקים והנגמשי"ם פוזרו בשטח בחניון יום והוסוו תחת רשתות הסוואה. בלילה הוחזר הרק"מ למחנה והחיילים חזרו לישון בביתנים שלהם" .עופר דרורי- "פלוגה י' בסופה"
למחרת, יום ה' 4 באוקטובר 1973 עם אור ראשון הוצאו הכלים לשטח באותה תרגולת של היום הקודם.
לא ידוע אם דוד ז"ל היה מיועד לצאת בערב יום הכיפורים לחופשה, אבל עפר דרורי אחד מחיילי הגדוד ששרת בפלוגת החרמ"ש סיפר שבאותו יום כל המיועדים לצאת הביתה לבשו את מדי היציאה שלהם (מדי א') והמתינו לאישורי היציאה .האוטובוסים כבר הגיעו והם עלו עליהם וחיכו שאחד המפקדים ירד מחדר המבצעים ויבשר להם שיש אישורי יציאה הביתה אולם האישור בושש לבוא עד הערב.
"למחרת חזר הסיפור על עצמו ,המתנה מורטת עצבים עד לשעות הצהריים-ערב יום כיפור ולבסוף בשעות הערב נמסר להם סופית שהם לא ייצאו הביתה .הם הורשו לפרק את חניון היום בו היו מצויים הכלים בימים האחרונים ובשל יום הכיפורים חזרו למחנה. באותו יום שישי ערב יום הכיפורים, הורגשה אווירת מתח המאפיינת ערב מלחמה. הציוד נבדק,נערכו מסדרי כוננות והחיילים שוחררו לביתנים ולבית הכנסת" .(עופר דרורי-" פלוגה י' בסופה")
ב- 5 אוקטובר 73 עם שחר איתר סיור גששים עקבות חדירה בצפון הגזרה המרכזית של התעלה והחל מרדף שבסיומו נתפסה חולית מודיעין מצרית באזור סגול 151 (ראה מפת סיריוס) עוד סימן המעיד על מלחמה העומדת בפתח. בארוחה המפסקת שוחח המג"ד, סא"ל מוני ניצני עם חיילי הגדוד סיפר להם שהמצרים תגברו את כוחותיהם ומסר להם על סדר הארוחות בתום הצום.
ביום הכיפורים ב-6 אוקטובר 73 בשעה 08:30 התקיימה קבוצת פקודות במפקדת אוגדה 252 ברפידים מטרתה הייתה לרענן ולשחזר למפקדים, בעיקר למפקדי הכוחות שמחוץ לאוגדה, את תוכניות הקרב של האוגדה במקרה של לחימה .
במהלך הצגת הפקודות נקרא מפקד האוגדה האלוף מנדלר לשיחת טלפון עם אלוף הפיקוד שמואל גורודיש, וכשחזר עדכן כי קיימת ידיעה ששעת ה-"ש" (שעת פתיחת המלחמה ע"י המצרים) צפויה להיות בשעה 18:00 בערב,יתכן כי זו שעת הסיום של "התרגיל" המצרי ויתכן שמדובר בשעת הפתיחה באש ע"י הצבא המצרי.
"ביום כיפור ניתנה לחיילי הגדוד הנחייה לערוך טיפול לפני תנועה בטנקים ולהמתין בתוך הטנקים . בשעה 10:00 הוצאו הטנקים והנגמש"ים לשטח שמחוץ לבסיס והוסוו תחת רשתות הסוואה, מה שמנע פגיעה חמורה בהם". (עופר דרורי - "פלוגה י' בסופה")
"בשעה 14:00 לערך הופצץ בסיס חיל האוויר ברפידים ע"י מטוסים מצריים, מייד לאחר ההפצצה הוסרו רשתות ההסוואה מעל הכלים והגדוד החל לנוע מערבה לעבר קו המוצבים. פלוגה ו' הפלוגה של דוד בפיקודו של זאב פרל, קיבלה פקודה לנוע לכיוון מחנה טסה(מחנה מפקדת חטיבה 14 וגדוד 184 ) שהופצץ גם הוא ונפגע קשות ולחבור לגדוד 184 שהחל בלחימה נגד כוחות מצריים שהחלו לחצות את התעלה בגזרתו. תנועת הטנקים הייתה על ציר עפר המקביל לכביש הסלול וזאת בכדי למנוע הריסתו ע"י זחלי הכלים. ניסיונות לקבל אישור לנוע על הכביש עצמו, כדי לאפשר לנוע במהירות מוגברת, נענו בשלילה. במהלך התנועה לכיוון מחנה טסה ולאורך כל הדרך נשמעו ברשתות הקשר דיווחים על לחימה לאורך כל התעלה." עופר דרורי-"פלוגה י' בסופה"
יעקב אחיו של ראובן הירשדופר ז"ל סיפר (שסופר לו מפי חיילים מהגדוד לאחר המלחמה), שבמהלך הנסיעה לכיוון התעלה השמיעו החיילים מהפלוגה ברשתות הקשר קריאות נלהבות בשל ההזדמנות שניתנה להם לטעום טעמו של קרב .חלקם התבדח וחלקם אף חשש שמא "יפספס" את הלחימה. מהמעוזים בקו זרמו ידיעות ודיווחים על צליחת התעלה על ידי חי"ר מצרי בסירות גומי, על הפגזות קשות ועל חדירת מטוסים. פלוגות הטנקים דיווחו על אש ארטילרית המונחת עליהן ועל היתקלויות עם חוליות חי"ר וציידי טנקים שארבו להן. התמונה שהתקבלה הייתה של תקיפת כוחות חי"ר מתוגבר בנשק נגד טנקים ומסתייע באש תותחים מאסיבית, לאורך כל תעלת סואץ. כל הכוחות בקו התעלה היו מעורבים בלחימה ודיווחים ראשונים על נפגעים החלו לזרום. "בשעה 17:00 לערך לאחר כשלוש שעות של נסיעה על זחלי הטנקים, הגיעו שתי פלוגות מהגדוד של דוד, גדוד 79 למחנה גדוד 184 בטסה. פלוגה ו' בה שרת דוד פוצלה לשני כוחות משנה. כוח בפיקודו של המ"פ זאב פרל עם מחלקת טנקים הוכפף לסמג"ד 184 ונע עימו לגזרת מעוז חזיון, כוח שני בפיקוד הסמ"פ סגן גבי גרשון טפלי ז"ל עם עוד שני טנקים ,הוכפף לכח בפיקודו של סמ"פ פלוגה ז' מגדוד 184 סרן אהרון פלר כתגבור לגזרת מעוז מצמד." עופר דורי- "פלוגה י' בסופה"
בטנק של גבי טפלי היו דוד בתפקיד תותחן, בדרה יצחק נהג טנק, והירשדופר ראובן שימש כטען קשר. הטנק היה מסוג מג"ח
מספרו היה צ-109046 ובקשר הוא נקרא " משנה וסיל ". טנק נוסף היה בפיקודו של סמל ניסנבוים אפרים ז"ל (שימש למעשה מפקד מחלקה) ובתוכו משה יוסף ז"ל כתותחן, דוד יצחק ז"ל כטען ושמוליק מנחם יבדל"א כנהג. הטנק השלישי היה בפיקודו של סמל יואב רטנר ז"ל(נפטר ממחלה ממארת בשנת 2003) חייל בשם יוסף אליעזר וחייל נוסף בשם שושן,(לא ידוע מה היה תפקידם בטנק ומי היה איש הצוות השלישי) היו אנשי הצוות של טנק זה. הצוות של יואב רטנר ז"ל, יחד עם חלק מצוות הטנק של סרן אהרון פלר, משה אזר (חייל החרמ"ש ) ושמוליק מנחם (שנפל בשבי המצרי) הם למעשה היחידים ששרדו את הקרב בו נפלו דוד וחיילי הכוח שיצא לחלץ אותם.
הכוח שהיה בפיקודו של סרן אהרון פלר וכלל כעת 5 טנקים ונגמ"ש (שהיה בפיקודו של סגן יורם לצטר ז"ל, מ"מ מפלוגת החרמ"ש של גדוד 184) נע לכיוון מעוז מצמד וב-6 באוקטובר בשעה 20:30 –21:00 לערך הגיע לחניון לילה סמוך לציר לכסיקון טרטור, אזור סגול 11 (נקודת ציון על מפת סיריוס) שם הוא התמקם ואבטח את האזור תוך כדי קשר מתמיד עם מעוז מצמד ובמטרה לעזור לאנשיו בשעת הצורך. מעוז מצמד דיווח כל העת על אויב הנמצא מצפון או מדרום לו וכוח הטנקים בפיקוד סרן אהרון פלר פעל לטובתו. חלק מהכוח בפיקודו של סרן אהרון פלר או בפיקודו של סגן גבי טפלי נשאר בעמדות בסגול 113 והחלק הנותר היה יוצא לעבר מעוז מצמד ומגיע עד קו המים שמצפון או מדרום למעוז מצמד. במשך הלילה הם ביצעו לפחות שלוש בדיקות כאלה והגיעו לחצר שמדרום למעוז או מצפון לו מבלי שגילו אויב. שמוליק מנחם סיפר שבאחד מהסיורים האלה הם זיהו אויב בצד המצרי של התעלה וירו לעברו פגז בודד, הוא לא זכר אם הירי בוצע מהטנק של דוד כאשר הטנק של שמוליק מאיר עם זרקור או שהטנק של דוד האיר עם זרקור והם ירו לעבר הזיהוי.
ב- 7 באוקטובר, שעה 02:00 לערך דווח אהרון פלר למפקד החטיבה(אל"מ אמנון רשף) על תנועות של רק"מ מכיוון צפון וקיבל פקודה לנוע עם 3 טנקים על ציר לקסיקון צפונה עד לסגול 111 ,לסרוק את האזור ולאתר אויב . אהרון פלר יצא עם טנק של שאקי יצחק ז"ל (נפל בקרב הפריצה לחווה הסינית מאוחר יותר) מגדוד 184 וטנק של אפרים ניסנבאום ז"ל מגדוד 79. יתר הכוח שכלל שני טנקים ונגמ"ש בפיקוד גבי טפלי נשאר בסגול 113 להמשך אבטחת אזור מעוז מצמד. הראות הייתה קשה מאוד בשל הערפל והעשן ,מה שגרם לקשיי ניווט עד כדי קושי לזהות את הכביש. תוך כדי תנועה צפונה לכיוון החווה הסינית נפתחה לעברם אש נ"ט ונשק קל.הם זיהו פנס אדום מנצנץ, אחד הטנקים האיר עם זרקור לעבר הפנס המנצנץ ואז הם זיהו נגמ"ש אמפיבי מצרי ועליו 3 חיילים מצרים טנק שהיה עם פלר אהרון פתח לעברו באש ואז נפתחה עליהם בחזרה אש. הם הצליחו להיחלץ ולהמשיך צפונה עד סיבוב אבידן (ראה מפת סיריוס) מבלי להיפגע.
בהמשך קיבל גבי טפלי (או ממח"ט 14 ישירות או מפלר אהרון) הוראה לנוע גם הוא על ציר לכסיקון צפונה ולחבור לכוח של אהרון פלר וכך הוא עשה ונע עם שני טנקים,הטנק שלו ,הטנק של יואב רטנר , והנגמ"ש של יורם לצטר,בו היו 9 חיילים. בדרך נתקל הכוח במארב, הנגמ"ש שהיה בכוח זיהה משאית מצרית,פתח לעברה באש ,הצית אותה והצליח להחלץ מהמארב שעליו שני פצועים קשה. בהיתקלות זו הטנק של דוד נפגע והקשר איתו נותק הניסיונות ליצור איתו קשר לא הצליחו. הטנק של יואב רטנר שהצליח לחבור לכוח של פלר אהרון ראה בכיוון בו הייתה ההיתקלות טנק בוער , זה היה ככל הנראה הטנק של דוד. מתחקיר שנערך לאחר המלחמה עלה כי הטנק של דוד נפגע בתחילת התנועה באזור לכסיקון 251 ,כ-2 ק"מ צפונית לחווה הסינית.
הנגמ"ש של סגן יורם לצטר , שנחלץ מהמארב בו נפגע הטנק של דוד, הצליח לחבור יחד עם טנק נוסף (של יואב רטנר) לכוח של פלר אהרון. פלר אהרון קיבל מהמח"ט פקודה לחזור דרומה על ציר לכסיקון בכדי לבדוק מה אירע לטנק של דוד ואנשי הצוות שאיתו ,להגיע עד לצומת לכסיקון -טרטור ולהמתין שם להוראות. בתנועה דרומה ,כנראה באזור לכסיקון 246 נקלע כוח זה למארב של כ-14-12 טנקים שפגעו בטנק של פלר אהרון שקפץ מהטנק יחד עם אנשי צוותו,סעיד שלמה וחג'ג' דוד שנשלח לטנק חזרה בכדי לברר מדוע הנהג אמין יהושע ז"ל לא קפץ. כשהתקרב חג'ג' דוד לטנק, הטנק נפגע שנית והתפוצץ והוא נהרג .
הטנק של שאקי יצחק ז"ל שהיה בסוף הטור שבר בתחילת התנועה לכיוון מחנה טסה .לדבריו עשה זאת משום שאיבד את הכיוון. הטנק של יואב רטנר שהצליח לעבור את המארב ללא פגע אסף את פלר אהרון ואת סעיד שלמה .הללו המתינו במקום מספר דקות בתקווה ששאר אנשי הצוות של פלר אהרון יגיעו אליהם, אולם בשל הירי הכבד לעברם הם נאלצו לעזוב את המקום. בהמשך התברר כי סמוך מאוד לטנק של פלר אהרון נפגעו מהמארב גם הטנק של ניסנבוים אפריים והנגמ"ש של יורם לצטר .
מי שהצליחו להיחלץ מהכלים ניהלו קרב מטווחים קצרים מאוד כנגד כוח גדול מאוד של מצרים שהקיף אותם וירה לעברם אש כבדה מאוד. בקרב זה נפל שמוליק מנחם בשבי.משה אזר הצליח להימלט ולאחר יומיים של שוטטות במדבר בשטח שורץ אויב מצרי חבר לכוחותינו וסיפר את שהתרחש במקום.פלר אהרון שנפצע בהיתקלות פונה לתאג"ד ומשם לבית החולים אסף הרופא. למעשה לנו ,בני המשפחה ,לא היה כל מידע על דוד במשך כל ימי המלחמה . ב-2 לנובמבר 1973 הגיעו אנשי קצין העיר ירושלים לבית המשפחה להודיע שדוד נעדר. חודש לאחר מכן, ב-2 לדצמבר 1973 ,נמצא הטנק של דוד כ-2 קמ' צפונית לחווה הסינית
מצורפת מפת קוד סריוס של אזור הלחימה
תחקיר הקרב של יחידות גבי טפלי ואהרון פלר
ב"לקסיקון 251"ב-7.10.1973 בשעה 03:00
התחקיר בוצע ע"י אוחיון ברטי
ב-7 באוקטובר בשעות הבוקר המוקדמות, בזמן שהגדוד שלי נמצא במצב קשה מאוד באזור צומת "דיזי" ואיבד שישה לוחמים, נקלעה יחידתו של סגן גבי טפלי לקרב קשה במרחק שלושה-עשר קילומטר דרומית לנו, ב"לקסיקון-251", כ-
את גבי טפלי וצוותו הכרתי עוד לפני המלחמה. בחודש אוגוסט 1972, בפלוגה ב' של גדוד 46 התקיים בביר-תמדה מסלול הצמ"פ. בתום הצמ"פ, ירדה הפלוגה לשרת בקו, בתעוז "מכפלת". בצמ"פ ובקו התעלה שירתו איתי בבפלוגה המבצעית דוד אהרוני, ראובן הירשדורפר ויצחק בדרה. בסיום הקו, עברנו לגדוד 79, לפלוגה המבצעית ו' ברפידים. שם בוצע שיבוץ מחדש של הצוותים, כולל סגל פיקוד חדש. בתום התעסוקה המבצעית ברפידים, ירדנו שוב לאזור התעלה, לתפיסת קו. התמקמנו בתעוז "בגדאד", ששמו שונה בהמשך ל"נוזל". בתום השרות בקו ביולי 1973 יצאתי לקורס מפקדי טנקים. דוד אהרוני, ראובן הירשדורפר ויצחק בדרה נשארו בצוות של גבי טפלי, קצין שהכרתי כמ"מ בפלוגה המבצעית בגדוד 79 ברפידים.
זאב פרל, מפקד פלוגה ו', שבמסגרתה פעלה מחלקתו של טפלי, מתאר את השעות הראשונות לפתיחת המלחמה: "הפלוגה ישבה ברפידים. עם פתיחת המלחמה בשבת בצהריים, הפלוגה נעה לטסה. הפלוגה כונתה בקשר "וסיל". כשהגענו לטסה, הפלוגה פוצלה. הכח של הסמ"פ גבי טפלי הופנה לציר "לקסיקון- טרטור" והתבקשה לעבור דרך תעוז "טלוויזיה", לחבור לסגן מפקד פלוגה ז' של גדוד 184, אהרון פלר ולפעול לפי הוראותיו."
בנקודת הזמן הזו היו ביחידתו של טפלי שלושה טנקים:
טנק סמ"פ (מספר 109-046)
מפקד - גבי טפלי
תותחן - דוד אהרוני
טען-קשר - ראובן הירשדורפר
נהג - יצחק בדרה
טנק גור (מספר 918-992)
מפקד - יואב רטנר
תותחן – משה ציצוביץ
טען-קשר - אריה שושן
נהג - יוסי אליעזר
טנק מ"מ/סמל (מספר 818-320)
מפקד - אפרים ניסנבוים
תותחן - משה יוסף
טען-קשר - דוד יצחק
נהג - שמואל מנחם
יחידתו של אהרון פלר
הכוח של אהרון פלר, סמ"פ ז' מגדוד 184, מנה שני טנקים:
הטנק שלו (בצוות היו דוד חג'ג', יהושע אמין ושלמה סעיד)
טנק 1ב' בפיקודו של יצחק שאקי.
כוח זה תיגבר את תעוז "טלוויזיה" והמתין להוראות.
נגמ"ש 5ה' וחבירה של הכוחות ב"טלוויזיה"
"פלוגת החרמש, פלוגה י' של גדוד 184, תפסה קו בתעוז 'טלוויזיה'," מתאר משה אזר.
"ברגע שפרצה המלחמה, המ"פ לוין היה עם פלוגת החרמ"ש בדרך לטסה במסגרת הפעלת פקודת 'שובך יונים'. כוח זה קיבל הוראה לחזור לתעוז. החלה הפגזה ארטילרית על התעוז ונכנסנו פנימה. בהמשך יורם לצטר תפס אותי ואת יהואש סטרנין וביקש שנעלה על הנגמ"ש, כדי שנחלץ פצועים.
"נכנסנו לנגמ"ש. הוא היה מלא בדם של פצועים מטנק פגוע שחולץ דרומית לתעוז 'טלוויזיה'. יורם לצטר אירגן את הנגמ"ש. בצוות היו הנהג אלי לוי, יהואש סטרנין ואני. בסך הכל -ארבעה לוחמי חרמ"ש.
"נסענו דרומה. הגענו לטנק נטוש שהיה פגוע. הודיעו לנו שיש עוד טנק פגוע דרומית לטנק זה ויש לגשת אליו כדי לחלץ את הפצועים. השעה היתה 17:00 בערך. הגענו לטנק הנוסף ומשם חילצנו את ארבעת אנשי הצוות (בנימין מאיר, מרטין קרפ, ירון יעקב וצבי יעקובי) וכן את קצין התצפית הקדמי (קת"ק) דוד ציפין. נסענו חזרה ל'טלוויזיה'. כשהגענו לשם, הבחנו שהתעוז נטוש. היינו היחידים באזור התעוז."
שני הטנקים ביחידתו של אהרון פלר חברו לשלושת הטנקים של טפלי ולנגמ"ש של יורם לצטר. בשלב זה מנה הכוח כולו, חמישה טנקים ונגמ"ש שנקרא 5ה'. הכוח החדש שהתארגן מנה 29 חיילים.
מהלך הקרב
הכוח קיבל פקודה לנוע לאזור "לקסיקון-טרטור" ולהיות מוכנים לסייע ל"מצמד".
02:00. הכוח הגיע לאזור צומת "לקסיקון- טרטור". לאחר מכן ל"סגול 113" באזור "מצמד". עד שלב זה הכוח לא ניתקל באויב והיה בקשר רציף עם מוצב "מצמד". הכוח ביצע מספר סריקות מסביב ל"מצמד" ולא איתר אויב.
בהמשך, התקבל דיווח על הימצאות אויב באזור "לקקן" הנמצא דרומית ל"מצמד". פלר התארגן עם שלושה טנקים, הגיע ל"לקקן", ביצע סריקה ולא הבחין באויב. הוא חזר ליחידתו ב"סגול 113".
"בשעה 02:30 לערך פלר קיבל הוראה לנוע עם שלושה טנקים על ציר "לקסיקון" צפונה, להגיע עד "סגול 111" לסרוק את האזור ולאתר אם יש אויב. השיירה כללה את הטנק של פלר, טנק 1ב' (שאקי) מפלוגתו של פלר והטנק של ניסנבוים. הראות היתה קשה ביותר. הכח הגיע לאזור החווה הסינית."
גבי טפלי נשאר עם שני טנקים, הטנק שלו והטנק של יואב רטנר, ונגמ"ש 5ה', כדי להמשיך לאבטח את "מצמד". פלר דיווח לחמ"ל שהוא שומע רעש של תנועת רק"מ מצפון לצומת "לקסיקון-שיק". הוא קיבל הוראה לנוע צפונה כדי לערוך בדיקה, וגם לברר דיווח על מחלקת חי"ר מצרית שהתמקמה על ציר "לקסיקון".
בשעה 03:00 הכוח של פלר החל לנוע, חצה את צומת "לקסיקון- שיק" והמשיך לכיוון צפון. באזור "לקסיקון 251", נתקל הכוח במארב,שמנה יותר מעשרה טנקים מצריים. הכוח לא עצר והמשיך בתנועה מהירה מאוד צפונה. לא היו נפגעים.
פלר ביקש מהכוח של טפלי להצטרף אליו. ייתכן שהכוח קיבל פקודה מהחטיבה לנוע לכיוון פלר. היחידה של טפלי החל בנסיעה צפונה כדי לסייע לכוח של פלר. ראשון נע הטנק של טפלי, אחריו הנגמ"ש ואחריו הטנק של רטנר. הכוח חצה את צומת "לקסיקון-שיק" ונתקל באותו מארב שהתמקם באזור "לקסיקון 251". אש חזקה מאוד נפתחה לעבר הכוח. הטנק של טפלי נפגע.פלר זיהה להבה גדולה והתפוצצויות,ניסה ליצור קשר ,אך ללא הצלחה.
הנגמ"ש נתקע בדרכו במשאית מצרית. הצוות התרחק מעט ומשה אזר ירה במאג על המשאית, פגע בה והיא עלתה באש. הנגמ"ש דרס חיילים מצרים שהתרוצצו בסמוך לה. בעירת המשאית האירה את השטח וכוחותינו היו גלויים על רקע האש.
המצרים ירו לכיוון הנגמ"ש. הוא נפגע אך עדיין היה תקין. מפגיעה זו נפצע בצווארו באורח קשה דוד ציפין, ומשה אזר נפגע מרסיסים בגוף ובידיים.
הטנק של רטנר והנגמ"ש המשיכו צפונה וחברו לפלר. בנקודת החבירה נחבשו שני הפצועים. פלר קרא לטפלי בקשר, אך לא קיבל תשובה. פלר עידכן את המח"ט על המתרחש והמח"ט הורה לו לחזור ל"לקסיקון 251" כדי לברר מה קרה לטפלי ולטפל בחיילי החי"ר המצרים, ולאחר מכן להגיע חזרה לצומת "לקסיקון-טרטור".
פלר חזר דרומה כדי לבדוק מה קורה עם הטנק של טפלי. בראש נע פלר, אחריו ניסנבוים, רטנר, הנגמ"ש ו-1ב' (שאקי). הכוח נכנס שוב לאותו מארב. הטנק של פלר נפגע והוא הורה לכל הצוות לנטוש אותו. פלר ואיש הצוות שלו שלמה סעיד יצאו מהטנק והצטרפו לטנק של רטנר. התותחן של פלר, דוד חג'ג', יצא וניגש לבדוק מה קורה עם הנהג יהושע אמין. הטנק ספג פגיעה נוספת ונראה שדוד חג'ג' נפגע ונהרג במקום . גורלו של הנהג יהושע אמין לא היה ידוע באותו שלב. הטנק החל לבעור.
יוסי אליעזר מספר: "בהמשך הצטרפנו לכוח של פלר. כאשר נענו בשנית על ציר 'לכסיקון' שוב נפתחה לעברנו אש מהמארב. הקרב היה קשה והטנק של פלר נפגע. שמעתי אותו בקשר מבקש מאיתנו לחלצו. תוך חילופי אש עם הכוח המצרי הגענו אליו. פלר היה פצוע. חילצנו אותו ואיש צוות נוסף מהטנק הפגוע, כל זאת תוך ירי תותחים ומקלעים מטווחים קצרים."
הטנק של ניסנבוים נפגע. ניסנבוים דיווח בקשר כי נפגע. פלר קרא לו, אך לא זכה למענה.
הנגמ"ש ספג שתי פגיעות. כל מי שהיה בנגמ"ש יצא מחוץ לו והסתתר מאחורי אחד הטנקים שנפגעו. הטנק של שאקי איבד כיוון עוד לפני כניסתו לתוך המארב והגיע לטסה.
נפתחה אש לכיוון הטנק של רטנר, שבו שהו גם פלר וסעיד. הטנק עזב את המקום. בדרכם דרומה הם הבחינו שאחד הטנקים עולה באש ומתוכו עולים הדי התפוצצויות של פגזים.
הטנק של רטנר, שחילץ את פלר, נפגע דרומית לנקודת המארב. פלר נפצע בצווארו ובעיניו. הטנק של רטנר פינה את פלר דרך ציר "עכביש" לכיוון רפידים.
"לאחר שפינינו את פלר ואיש הצוות שלו לכיוון התאג"ד התחלנו לנוע חזרה לכיוון מערב," נזכר יוסי אליעזר. "תוך כדי תנועה חטפנו פגיעה ישירה בתמסורות והטנק יצא מכלל פעולה. נאלצנו לנטוש. משם התפננו לטסה."
בשטח, באזור "לקסיקון 251", היו ארבעה כלים פגועים - הטנק של טפלי, הטנק של ניסנבוים, הטנק המקורי של פלר והנגמ"ש. לצד כל אלה היו 19 חיילים, שמצבם לא ידוע באותו שלב. חלקם הרוגים, חלקם פצועים וחלקם לא נפגעו והמשיכו בלחימה.
אנשי צוות הנגמ"ש קפצו ממנו, ביניהם המפקד. יורם לצטר ומשה אזר ניהלו קרב ירי, כולל השלכת רימונים מול המצרים. הצטרף אליהם שמואל מנחם מהטנק של ניסנבוים. חיילים אלו ממש נלחמו על נפשם.
מצב זה נמשך כמה שעות, עד עלות השחר. עם אור ראשון, נורה יורם לצטר בגבו ונהרג. שמואל מנחם נפגע בגבו, נפל ונשכב על בטנו. משה אזר נחלץ מקרב זה, והלך ברגל עד טסה.
בשטח, בין הטנקים והנגמ"ש, שכבו הרוגים ופצועים מדממים. עם עלות השחר, התקרבו המצרים וירו בפצועים ובחיילים שניהלו נגדם קרב. שמואל מנחם התחזה למת, אך המצרים הבחינו בכך ולקחו אותו בשבי.
השורדים משחזרים
בקרב זה שרדו משה אזר, שנחלץ לכיוון טסה, ושמואל מנחם, שנפל בשבי. "הנגמ"ש חטף שתי פגיעות ונעצר," נזכר משה אזר ברגעי הלחימה של המפקדים והחיילים בשטח. "יצאתי עם כולם מהנגמ"ש, ראיתי את כולם מסתתרים מאחורי אחד משני הטנקים שנפגעו בסמוך אלינו. יורם לצטר אירגן את כולם בהגנה היקפית וחילק משימות. חטפנו הרבה אש. היו לנו נפגעים רבים. לא הצלחנו לראות את המצרים. יורם רץ לטנק הסמוך ודיווח מתוכו על מצבנו הקשה. יורם אמר לנו שאמרו לו שיגיעו לחלץ אותנו. אף אחד לא האמין שמישהו יבוא לעזרתנו. יורם חזר מהטנק עם מספר רימונים וחילק לנו.
"לקבוצה שלנו התקרבו שתי דמויות שחשדנו שהם מצרים. ניסיתי לירות עליהם אך הנשק לא ירה. גם יורם לצטר ויהואש ניסו לירות בכלי הנשק שלהם, אך לא הצליחו בשל תקלה. כשהתקרבו שתי הדמויות התברר שאלו שני טנקיסטים מאחד משני הטנקים שנפגעו.
"יורם לצטר ואני השלכנו כל הזמן רימונים על מצרים שהתקרבו אלינו. יהואש נפגע קשה ברגלו. יורם לצטר חבש אותו והשעין אותו על זחל הטנק. אלי לוי, הנהג , נפגע מרסיס בראשו, חבש את עצמו והמשיך להילחם תוך שהוא יוצא מחוץ לטווח הטנק וזורק רימונים לכיוון המצרים. בהמשך אלי לוי יצא שוב עם רימון לכיוון המצרים, אך הפעם הוא לא שב. כנראה שבשלב זה הוא נפגע.
"יהואש נפגע פעם נוספת בצוואר ונהרג. בשלב זה נשארנו בחיים יורם ואני. יורם התיישב על החול בשל הפגיעה ברגלו. התיישבתי לידו, כשגבי מופנה לשלו. פניתי אליו ואמרתי לו: 'יורם, אולי כדאי שנעזוב, כי המצב קשה ביותר.' יורם הביט בי ואמר בהחלטיות, 'לא!'
'היכן כוחותינו?' שאלתי את יורם. 'מול הפנים שלך,' הוא השיב.
"השחר החל לעלות. קבוצה של מצרים התקרבה אלינו וירתה לכיווננו. יורם לצטר נפגע ונהרג. אני נצמדתי לזחל של הטנק ובידי שני רימונים. המצרים התקרבו אלי. זרקתי לעברם רימון והוא התפוצץ. הבחנתי בשלושה מהם נופלים, והשאר נסוגו. התחלתי לרוץ לכיוון שיורם לצטר הורה לי לפני כן. המצרים ירו לכיווני ולא פגעו. שמעתי גם יריות נוספות רבות, כנראה שהרגו שם את כולם.
"המשכתי ללכת ברגל והגעתי בטעות עד לתעלה. הבחנתי בטנקים מצריים חוצים אותה. הסתתרתי. המשכתי ללכת לכיוון ההפוך לתעלה. בשטח היו תצפיות רבות של מצרים. חלק מהם ירו לכיווני. הסתתרתי בתוך שיח. חפרתי בור והסתתרתי בתוכו. שהיתי שם כמה שעות.
"לקראת הצהרים ראיתי טנקים מצריים נוסעים לכיווני. חששתי שידרסו אותי ואז יצאתי מהבור שחפרתי והתחלתי לרוץ ולברוח. הגעתי חזרה לאזור ציר 'לקסיקון'. תצפית מצרית זיהתה אותי וירתה לכיווני. ברחתי לאחת הדיונות באזור ונשכבתי. החזקתי רימון ביד ואמרתי לעצמי, שכשיגיעו אלי המצרים אזרוק עליהם את הרימון לפני שהם יהרגו אותי. משום מה הם לא הגיעו אלי.
"הייתי צמא מאוד. כל היום לא שתיתי והפה שלי והלשון היו יבשים לחלוטין. הרטבתי את כף ידי בשתן שלי ומרחתי על הפה. המשכתי לרוץ בדיונות. הבחנתי בטנק ישראלי ועליו ג'ריקנים עם מים. התקרבתי אליו וחשבתי רק על מים. הבחנתי שאלה מצרים ושוב ברחתי.
הגעתי לטנק שחילצנו יום לפני כן, וזה היה הסימן הראשון שאני סמוך לתעוז "טלוויזיה". הגעתי לתעוז. שם היה עוקב מים ושתיתי כמה שיכולתי. לקחתי מהמקום קצת אוכל והמשכתי ללכת בדיונות לפי העקבות של הנגמ"שים שיצאו יממה קודם מתעוז "טלוויזיה" לכיוון טסה. התחיל להחשיך, בהמשך הבחנתי בטנקים ישראלים והתקרבתי אליהם. שני חיילים יצאו לקראתי וקראו לי בערבית להרים ידיים. הרמתי ידיים. התקרבו אלי. הבחינו שאני ישראלי ולקחו אותי לטסה."
שמואל מנחם, שהיה באזור הארוע ונפל בשבי. שימש נהג טנק 2 בפיקודו של סמ"ר אפרים ניסנבוים. בשנת 2006 שלח שמואל מכתב לזאב פרל, ובו שטח את האירועים כפי שהוא זוכר אותם:
"בערך בשעה 03:00 נתקלנו במארב חי"ר מצרי. המשכתי בנסיעה מהירה ועברנו את המארב. הטנק של סגן טפלי נפגע. הוא דיווח 'נפגעתי, המצרים מקיפים אותי, הם עולים לטנק,' וזהו. דממה. עצרנו וחזרנו לכיוון הטנק של טפלי. הטנק שלי נפגע בזחל ונעצר. ניסיתי להמשיך בנסיעה, אך הטנק לא זז. מפקד הטנק, אפרים ניסנבוים, הורה לטנק שמאחורינו לעקוף אותנו ולהמשיך. ואכן, הם המשיכו ולא נפגעו ויצאו מזה. בינתיים ספגנו פגיעה נוספת בטנק שלנו. אפרים הורה לצאת מהטנק. יצאתי. ירו עלינו אש תופת, הבחנתי שלידנו יש טנק ונגמ"ש פגועים. רצתי לטנק הפגוע של טפלי ותפסתי עמדת מסתור מאחוריו.
"התחלתי להשיב אש מהעוזי שלי שלא תפקד טוב. ראיתי שמביאים מקלע 0.3, אך גם הוא לא תיפקד טוב. כל הזמן היינו תחת אש ומדי פעם מישהו נפגע. ראיתי את אפרים לידי. שאלתי אותו למצבו, הוא ענה שלא נפגע.
"חייל אחד הביא כמה רימונים וכל פעם שהמצרים התקרבו, מי שהיה לו רימון זרק לעברם והם נסוגו, וחוזר חלילה. הבחנתי באפרים זורק רימון, ולא ראיתי אותו יותר. חייל אחד שנפצע בעין ביקש ממני לחבוש אותו. חבשתי לו את העין, וברגע שסיימתי, נפגעתי מכדור בגב. ראיתי שהחייל שחבשתי לו את העין מסתער לעבר המצרים וזורק רימון. אגב, רק בשנת 2003 נודע לי שמו - אלי לוי, נהג הנגמ"ש.
"הטנק התחיל לבעור. התרחקתי ממנו קצת בזחילה. השחר עלה, אור יום מלא, המצרים התקדמו באין מפריע. כל החיילים שלנו היו שרועים על החול, מי הרוג ומי פצוע. שכבתי על הבטן. ראיתי שהמצרים עוברים מחייל לחייל ומרוקנים צרורות בגופו. מחזה קשה איך שהגוף מרקד מפגיעת הכדורים. שכבתי בשקט, מחכה לתורי. כאב לי שעליי למות כבר בתחילת המלחמה, מבלי להספיק להילחם. יחד עם זאת, במידה מסוימת קינאתי באלו שכבר נהרגו.
"המצרים הגיעו אלי, עצמתי עיניים, הרגשתי את הכדורים ננעצים בחול לידי, מילימטרים ממני. החול ניתז על הפנים שלי. לא הבנתי למה לא פוגעים בי. הירי נפסק. פקחתי את העיניים. חייל מצרי אחד הפך אותי עם הרגל שלו. הם הסתכלו עלי. לא הנדתי עפעף. לפתע הם עזבו את המקום. ראיתי חייל בסמוך לנגמ"ש קם. אמרתי לו 'תשכב! הם חוזרים!' ואכן, הם חזרו ובדקו אם נשאר מישהו חי. הגיעו אלי, הרימו אותי, ראו שאני חי ולקחו אותי בשבי."
סיכום הקרב
בסיכום קרב זה היו 17 הרוגים:
כל צוות הטנק של טפלי - גבי טפלי,דוד אהרוני,ראובן הירשדורפר ויצחק בדרה.
מצוות הטנק של ניסנבוים - אפרים ניסנבוים, משה יוסף ודוד יצחק.
מהטנק של פלר – יהושע אמין ודוד חג'ג'.
מהנגמ"ש - יורם לצטר, אליהו לוי, יהואש סטרנין, מאיר בנימין, מרטין קרפ, ירון יעקב, צבי יעקובי ודוד ציפין.
תמונה מהקרב:- הטנק בצד ימין-טנק ניסנבוים.
הטנק במרכז-הטנק של פלר.
הנגמ"ש משמאל- נגמ"ש 5ה'
(צילום אריה לצטר)